פחות מאבקי כוח.
יותר שיתוף פעולה.

כילדה קראו לי עב"ם. לפעמים אסטרונאוט. הייתי הילדה הטובה, השקטה, זו שיושבת ומסתכלת מהחלון.

גדלתי, ועשיתי מה שילדה טובה עושה: למדתי מה ש"נכון" ללמוד, נכנסתי להייטק, טסתי לאמריקה, ניהלתי מחלקה של 80 אנשים. מבחוץ סיפור הצלחה. מבפנים כל יום הרגיש כמו ריצה בחול טובעני. הכול היה קשה פי שניים ממה שזה נראה, ואף פעם לא הבנתי למה.

בשנים האלה בארה"ב הייתי בזוגיות ארוכה. לבן זוגי היו שני בנים, ואהבתי אותם מאוד. אבל הוא לא רצה עוד ילדים, ואני הבנתי שאני לא מוכנה לוותר על הדבר שרציתי יותר מכל: להיות אמא בעצמי. זו הייתה ההחלטה הכי קשה והכי ברורה שקיבלתי אי פעם. בחרתי בעצמי, ובחרתי באמהות.

היום אני אמא לילדה בת 7. רק אני והיא, ולא הייתי מחליפה את זה בשום דבר. היא הייתה תינוקת כשהעולם נסגר בקורונה. בין הלילות הלבנים, החיתולים והבידודים, החלטתי ללמוד הדרכת הורים. אמרתי לעצמי שזה בשבילה, כדי להיות האמא הכי טובה שאפשר. היום אני יודעת שזה היה גם בשבילי.

באמצע הלימודים הגיע השיעור על הפרעות קשב, ובפעם הראשונה בחיי זיהיתי את עצמי בתוך התיאוריה. מילה במילה. הלכתי לאבחון. הפרעת קשב. כבר אמא, כבר אחרי קריירה שלמה, וסוף סוף קיבלתי הסבר לכל השנים שבהן הרגשתי שאני עובדת קשה יותר מאחרים כדי להשיג את אותה מטרה.

מאז אני מלווה משפחות. המטרה שלי היא לא רק להקל על היום-יום, אלא לעזור לכם להבין את הילד שלכם טוב יותר, ולהתקרב אליו מחדש.